שנת תשע"ט| שבת פרשת כי תשא

על הקשר בין המפקד שפקד יואב את העם בפקודת דוד, לבין קניית גורן ארוונה היבוסי, מה שנקרא בידי חז"ל 'הר הבית', הרחבנו בדברינו לפרשות:  בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה ותצוה.

הפסוק שציטטנו בשבוע שעבר: "וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְקֹוָק" (דבהי"א כ"א ל) אומר דרשני.

המציאות של מלאך עם חרב שלופה, בין ארץ ושמים, המצווה על דוד לעלות אל ההר ולהקים שם מזבח, מחזירה אותנו אחורה אלפי שנים, למאורע בו גורש אדם מהמקום בו בנה מזבח בגן עדן, כמו שמתואר בשני המדרשים הבאים: "מן האדמה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ') "מזבח אדמה תעשה לי", אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יד ח).

וכן בירושלמי: "נטל הקדוש ברוך הוא ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון אמר הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה" (מסכת נזיר פרק ז ה"ב).

גם חזרתו לשם נמנעת באמצעות מלאך- כרֻב עם להט חרב מתהפכת. וז"ל הכתוב שם:

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית פרק ג' כד).

משמעות הדברים היא כי שוב נוצרה, פעם שניה בתולדות האנושות, אפשרות לחזור אל המצב של  אדם הראשון בגן עדן, לפני החטא.

אכן, כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא הביא רעיון זה לידי ביטויי מעשי בעיצוב הבית, כגון בפרטים הבאים: בריבוי הזהב, האבנים הטובות, הכרובים, התימורים ופטורי הציצים שמופיעים גם בפסוקים המתארים את  גן עדן וגם בתיאור המקדש (ר' חיים מוולוזין, תלמיד הגר"א בספרו 'נפש החיים' (שער א פרק ו בהגהה השניה), ביאר באריכות שבמתן תורה הייתה ההזדמנות הראשונה, עיי"ש).

כפי שהסברנו לעיל, הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ב), מקשר בין תובנה יסודית זו לבין הרגע נורא ההוד, שבו אברהם, בהר המוריה, החזיק 'בלהט החרב המתהפכת', 'וחרבו שלופה בידו', כדי לשחוט את יצחק בנו על גבי המזבח שבנה, באותו מקום.

וז"ל (הלכות בית הבחירה פ"ב):

"הלכה א: המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר 'זה מזבח לעולה לישראל', ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר 'ולך לך אל ארץ המוריה' ונאמר בדברי הימים 'ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי' ".

"הלכה ב: ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא".

תוך כדי קישור בריאת האדם ומקום המזבח שבנה קודם שגורש, לעקידת יצחק, הרמב"ם קושר את שני המאורעות הללו, לרגע המכונן של מציאת מקום מזבח עולמים בידי דוד ובנין המקדש באותו מקום, בימי שלמה.

לדברי הרמב"ם, בנין המקדש והמזבח במקומו המיוחד, הם המשך למעשיו של אדם הראשון, שבנה מזבח באותו מקום שממנו נוצר, ולמעשיו המיוחדים של אברהם אבינו, ששיאם בעקדת יצחק.

מי שגילה את הקשר המופלא היה דוד המלך, בעקבות התגלות השכינה, באמצעות המלאך בגורן ארונה היבוסי.

דווקא בפרשת כי תשא, נתפלל כי השאיפה לחזור למצב הרוחני של אדם הראשון לפני החטא, ושל עם ישראל בזמן מתן תורה ולפני חטא העגל, תלווה אותנו בכל אשר נפנה.