שנת תשע"ט| שבת פרשת כי תשא

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

מכירה כפולה של חנות
'ארץ חמדה גזית' ירושלים / טבת תשע"ד / תיק 73109

דיינים: הרב יוסף כרמל, הרב דניאל כ"ץ, הרב סיני לוי.

המקרה בקצרה:
הנתבעים רכשו חנות שפעלה במבנה מושכר. לטענת התובע הוא רכש את החנות לפני רכישת הנתבעים בתמורה לסך 400 אלף ש"ח, ואף ביצע מעשה קניין תקף על פי ההלכה, ועל כן החנות שייכת לו. התובע הביא עדים לטובתו.

לעומת זאת, לטענת הנתבעים החוזה בין המוכר לתובע היה חוזה פיקטיבי ולמעשה היה הסכם הלוואה, והם הביאו לכך כמה ראיות. בנוסף, על פי תקנת השוק אין להוציא את החנות מידי הנתבעים, משום שהתובע לא עשה כל פעולה על מנת לפרסם את בעלותו על החנות. בתגובה טען התובע שהנתבעים ידעו על כך שהחנות נמכרה לו.

פסק הדין: התביעה נדחית, החנות שייכת לנתבעים שרכשו אותה בכספם.

נימוקים בקצרה:
האם התובע קנה את החנות – הצדדים מסכימים כי כוונתו של המוכר לא היתה למכור את העסק לתובע, דבר זה נתמך גם על ידי המציאות מכך שהתובע לא ביקש הערכת שווי, לפיכך, מסתבר שהחנות ניתנה כמשכון עבור הלוואה.

אולם, בית הדין קבע שאין צורך להכריע במקרה זה ע"פ פרשנות כוונות הצדדים, זאת, כיוון שהתובע למעשה לא רכש את החנות, ולכן הפירוט:

א.  שכירות – התובע לא קנה את הזכות לשכור את המבנה בו פועלת החנות, כיוון שלפי חוזה השכירות המוכר לא היה רשאי להעביר את השכירות לאחר ללא רשותו של המשכיר, רשות שלא התקבלה.

ב.  המוניטין – בית הדין דן במעמדו ההלכתי של מוניטין, בעיקר על סמך המנהג המקובל. בית הדין העיר כי במקרה זה המוניטין קשור למיקום של החנות, ולקהל הלקוחות המכיר את המקום. אלא שבהסכם השכירות עם המשכיר נכתב במפורש כי למוכר אין בעלות על המוניטין, ממילא, התובע לא קנה מהמוכר את המוניטין.

ג.  הציוד שבחנות – בית הדין עסק בשאלה האם מעשי הקניין שביצע התובע תקפים לגבי המיטלטלין שבחנות. למשל, הכסף ששולם אינו מועיל, כיוון שעל פי ההלכה מטלטלין אינם נקנים בכסף (שו"ע חו"מ קצח, א). במידה והקניין בחנות היה תקף, היה ניתן לקנות את המטלטלין בקניין אגב אגב הקרקע, אלא שכאמור החנות לא נמכרה לתובע.

בית הדין הוסיף ודן בשאלה האם מסירת המפתח יכולה להיות קניין על הציוד? לדעת רוב הראשונים (וכך נפסק בשו"ע חו"מ קצב, ב) מסירת מפתח היא רק נתינת רשות לביצוע מעשה קניין. אמנם, לדעת רש"י (פסחים ד ע"א) ורשב"ם (ב"ב נג ע"א) מסירת מפתח היא מעשה קניין, אלא שיש שפירשו שכוונתם לקניין שכירות בלבד.

הרמ"א (דרכי משה חו"מ קצב, א) הביא את דעת הראבי"ה שמסירת מפתח מועילה לקנות סחורה שבתוך הבית, כמו כן הוא מביא את הראב"ן שמשמע ממנו שאם מנהג הסוחרים לקנות סחורה על ידי מסירת מפתח – יש לכך תוקף הלכתי. אמנם בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (ד"פ תתלה) ובשו"ת הרשב"א (ב, ריט) כתב שלא ניתן לקנות במסירת מפתח.

 למעשה הרמ"א (חו"מ רא, א) פסק שיש תוקף למסירת מפתח אם מנהג הסוחרים לקנות באופן כזה. אלא שבמקרה זה לא הוכח קיומו של מנהג כזה.

תקנת השוק – בית הדין סיים וקבע שאילו התובע היה זוכה בדין, היתה עומדת לנתבעים תקנת השוק, והתובע היה צריך לפצות אותם על התמורה ששילמו למוכר עבור החנות.

למעבר לפסק הדין המלא

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר