שנת תשפ"ג| שבת פרשת תצוה

פרשת השבוע: על סוסו של איזה מלך רכב מרדכי?

המשכן, שהציווי על בנייתו מסתיים בפרשתנו, איננו מבנה מרשים מבחינה פיזית אך מאוד מרשים מבחינה רוחנית והוא מאפשר להגיע לפסגות נשגבות בתחום הזה. המשכן משמש כבסיס להשכנת שכינה על עם ישראל, כמפורש בתחילת פרשת תרומה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח) ופעמיים נוספות לקראת סוף פרשת תצווה: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם" (כ"ט  מה – מו).

על השכנת השכינה מעידה האש הדולקת במנורה ומאירה בקודש, אבל המקום בו השכינה מתגלה הוא מבין הכרובים העומדים על ארון הברית בקודש הקודשים, לפני ולפנים.

כרוב אותיות רוכב ושניהם רומזים למרכבה, אלא שאת הרוכב - מנהיג המרכבה - אי אפשר בשום פנים ואופן לראות, "כי לא יראני האדם וחי". רק יחידי סגולה, בדרגה רוחנית מאוד גבוהה, זוכים לראות 'מעשה מרכבה'. איסור חמור חל על מי שאינו ראוי לכך לעסוק בנושא, כמבואר במשנה: "אין דורשין ... ולא במרכבה (אפילו) ביחיד" (חגיגה פ"ב מ"א). צריך זהירות גדולה בעיסוק בנסתרות. אף על פי כן, לכבוד חג הפורים – חג ההסתר – החג של אסתר הרמוזה בתורה בפסוק: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" (דברים ל"א יח, חולין קלט ע"ב), ננסה להעמיק בזהירות.

מרכבה שאינה רתומה לסוסים, איננה מרכבה. רגע המהפך במגילה מגיע ברגע בו שולח המלך אחשורוש את המן, להרכיב על סוסו של המלך, את מרדכי היהודי. לאורך כל ההיסטוריה, אחת הדרכים החשובות ביותר לכבד אדם הייתה כאשר המלך היה מזמינו לרכב על סוסו, או לנסוע במרכבתו. כך כיבד פרעה את יוסף כמפורש: "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית מ"א מג). כך כיבד הקב"ה את אליהו הנביא כששלח לו מרכבה וסוסים, כדי להזמינו לשמים: "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב' יא).

על מלך בישראל, בשר ודם, נאסר להרבות סוס ורכב, אבל בחילו של הקב"ה יש מרכבות אש וסוסי אש. נוכיח זאת מהמתואר בספר מלכים ב', שם מלך ארם מנסה לתפוש את אלישע הנביא, שגילה למלך ישראל את סודותיו ושולח את צבא הפרשים והמרכבות שלו לצור על דותן, בירת ממלכת ישראל. נערו תלמידו של אלישע נבהל, ואז אלישע מתפלל אל הקב"ה שיראה לו 'מעשה מרכבה': "וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם: וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר יְקֹוָק פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְקֹוָק אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (ו' טז – יז).

בתנ"ך מוזכר 'מעשה מרכבה' שבו רואים שרפים (אש), כמו בנבואת ההקדשה של ישעיהו: "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה ... שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ" (ו' א – ב), וגם 'מעשה מרכבה' בו רואה הנביא את חיות הקודש (יחזקאל א' ה), ויש 'מעשה מרכבה' בו רואה הנביא כרובים (יחזקאל י' ה), ויש 'מעשה מרכבה' בו רואה הנביא מרכבה וסוסים (זכריה ו' ב).

המדרש מלמדנו: "כל מקום שנאמר במגלה זו ... למלך סתם משמש קדש וחול" (אסתר רבה פרשה ג סימן י).

אם נכונים דברינו, הרי שהסוס שעליו הוזמן מרדכי לרכב ברחוב העיר, בלבוש מלכות, איננו רק הסוס של אחשורוש, והרי אם המלך הוא הקב"ה, אזי מרדכי זכה למה שזכה אליהו הנביא. מרדכי זכה להיכנס לפני ולפנים, לראות 'מעשה מרכבה', ולרכב על הסוס והמרכבה שמלך מלכי המלכים שלח לו.

בפורים כולם מתחפשים ומסתתרים, המלך מסתתר וגם הסוס מפמליה של מעלה, התחפש לסוסו של אחשורוש.

כך קורה גם לאסתר. כדי שתוכל לזכות להשכנת שכינה, היא נאלצת להיכנס למקום האסור, לפני ולפנים, לחצר הפנימית. אם נס פורים החל בעליה על הסוס, ההתקדמות הגדולה מתרחשת כשאסתר נכנסת פנימה ולובשת מלכות.

כהרגלנו בשבועות האחרונים, נסיים בקריאתה של אסתר למרדכי:
"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ד' טז) - לך ותחבר אותם.
אויבינו בכל הדורות רצו שנהיה "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" (אסתר ג' ח). הבה ונעשה להם – לאוייבנו, דווקא! ונהיה עַם אֶחָד. נפסיק לעשות 'דווקא' איש לאחיו ואיש לרעהו,
 הגיע זמן ההידברות והחיבור.
רק פתרון מוסכם יביא מזור ומרפא לכל החוליים, ואז נזכה לקבל פני שכינה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר