שנת תשפ"ג| שבת פרשת תצוה

1. אף שמעיקר הדין מותר לחמם אריזות אטומות כשרות ושאינן כשרות יחד, וכן אריזות אטומות בשריות עם חלביות, כשאין אפשרות לבליעה ופליטה², וייתכן שבאריזות הוואקום המדוברות אכן אין אפשרות של בליעה ופליטה, מכל מקום למעשה אין לחמם אותן יחד מכמה טעמים: אם משום האפשרות לטעות בין אריזות כאלה לאחרות, מחשש לטעות ולערבוב בין האריזות הללו עצמן וכן מחשש שהוואקום ייפגם ומטעמים נוספים³, אך בזה אחר זה ניתן לחמם באותו מכשיר אריזות כשרות ולא כשרות ואריזות בשריות וחלביות⁴.

2. באריזות המתוארות בשאלה שהן סגורות בוואקום ויש עליהן מדבקה, הסגירה בוואקום נחשבת חותם, והמדבקה היא חותם נוסף, כך שלמעשה יש שני חותמות באריזות הללו⁵.

3. אסור להפעיל את מכשיר הסו-וויד בשבת וביום טוב, ככל מכשיר חשמלי שאסור להפעיל בשבת וביום טוב⁶, ובפרט במכשיר זה, שיש בו גם הפעלה של גופי חימום וגם הצגת כיתוב על צג דיגיטלי. כל סוגי הפעלת המכשיר אסורות, בין על ידי לחיצה על הכפתורים בגוף המכשיר, בין על ידי הפעלתו באמצעות טלפון חכם המחובר אליו באופן אלחוטי ובין על ידי העברת המדבקה לפני הסורק, שכן בכל דרכי ההפעלה נדלקים גופי חימום ומופיע כיתוב על הצג הדיגיטלי. ניתן להפעיל את המכשיר לפני שבת או יום טוב, וכן ניתן לכוון מלפני שבת או יום טוב שהמכשיר יידלק או יכבה מעצמו במהלך היום⁷.

4. אף אם המכשיר הופעל מלפני שבת, אסור לשים בו אריזה לחימום בשבת עצמה, אף שהאוכל באריזה מבושל כל צרכו ויבש, כיוון שהמכשיר משמש גם לבישול רגיל, וחכמים אסור לחמם בשבת במקום שבו הדרך לבשל⁸. נוסף לכך, ייתכן (אם כי הדבר מצריך בירור נוסף) שהנחת מאכל מבושל אך קר בתוך המים תגרום לצריכת יתר של חשמל לשם שמירת טמפרטורת המים וייתכן שהדבר אף יהיה מיידי (בשל רגישות המכשיר) ולא יוכל להיחשב "גרמא" בלבד.

5. ניתן לשים את האריזה לחימום לפני שבת⁹.

6. נוסף לכך, אפשר לחמם אוכל שבושל כל צרכו לפני שבת על ידי בישול סו-וויד לפי הכללים הרגילים, כלומר בתנאי שיהיה דבר יבש ושהחימום יתבצע באמצעות דבר שאין רגילים לבשל בו, כגון פלטה, ושהחימום יהווה חימום בלבד ולא ישנה את אופיו של התבשיל, כגון שיהפוך אותו לצלוי.

7. אם המכשיר הופעל מלפני יום טוב, מותר לחמם בו אריזות ואקום, אפילו אם הן מכילות אוכל שאינו מבושל, שכן בישול מותר ביום טוב. אלא שכאמור אין להציג את המדבקה ביום טוב לפני הסורק (וממילא השימוש אפשרי רק למאכל שהטמפרטורה הדרושה לו היא כטמפרטורה שאליה מגיעים המים בכל מקרה מכוח הפעלת המכשיר לפני יום טוב).

 8. כאמור לעיל, אסור להפעיל את המכשיר באמצעות העברת המדבקה לפני הסורק, שכן פעולה זו גורמת להדלקת גופי חימום והצגת כיתוב על הצג הדיגיטלי.

________________________ 

¹ ראה במאמרם של הרב יאיר פרנק והרב דרור פיקסלר, בליעה ופליטה בכלים לאור תוצאות המבחן המדעי, תחומין לד, עמ' 117.

² דבר פשוט הוא שבמקום שאין בליעה ופליטה – אין איסור לחמם ביחד. וכן מוכח מדעות הראשונים (ראבי"ה פסחים סימן תסד; שו"ת הרשב"א חלק א סימן רלג, ועוד), ופסק השלחן ערוך (או"ח תנא, כו) שהתירו שימוש בכלי זכוכית לבשר ולחלב ולפסח בלא הגעלה, ואף שיש חולקים (מרדכי עבודה זרה רמז תתכו בשם רבנו יחיאל) וכן החמיר הרמ"א לעניין פסח (או"ח תנא, כו), היינו משום שחששו לבליעה. וכן מוכח מדעת פוסקים רבים לגבי שיניים תותבות שניתן להשתמש בהן לבשר ולחלב ולפסח בלא הגעלה כיוון שאינן בולעות (ראה ציץ אליעזר חלק ט סימן כה שהביא בהרחבה דעות הפוסקים הללו). ואין לאסור מטעם הבליעה והפליטה המועטה שעלולה להיות מחמת תהליך הדיפוזיה, שכן מדובר בכמות מזערית שאינה יכולה לבוא לידי נתינת טעםץ וכבר כתב הרשב"א (תורת הבית הארוך בית ד שער ד) שאם נבלע איסור מועט בכלי ודרך הכלי להשתמש בו בשפע, מותר להשתמש בו לכתחילה ללא הכשר משום שאי אפשר לבוא לידי נתינת טעם. וכן פסק המחבר (שלחן ערוך יו"ד צט, ז; קכב, ה). ואף שהטור (יו"ד סימן קכב) חלק על הרשב"א, וכדעתו פסקו כמה אחרונים (ראה ש"ך יו"ד סימן קכב ס"ק ג), היינו מטעם שיש לגזור שיבוא להשתמש בו בכמות קטנה, שאז יכול לבוא לידי נתינת טעם. ויש מקום לומר שבנדון דידן, שהכמות כל כך מזערית שלעולם לא יבוא לידי נתינת טעם, אף הטור והסוברים כמותו יודו להתיר.

ועוד יש לדמות נדון דידן לשתי קדרות הנוגעות זו בזו, שאין לחשוש לבליעה ופליטה זו מזו, וכפי שנפסק ברמ"א ( יו"ד צב, ח; צג, א). ומקורו של הרמ"א בהגהות מיימוניות (הלכות אכלות אסורות ט, ג): "וזו תשובת מהר"ם אם קדירה של בשר ושל חלב נוגעות זו בזו אין מזיק כי אין מפעפע מדופן לדופן" (והובא גם בתשובות מיימוניות לספר קדושה סימן יח; מרדכי חולין רמז תרצא; הגהות אשר"י חולין פרק ח אות כב). וכן פסקו הש"ך (יו"ד סימן קה ס"ק כב) והט"ז (יו"ד סימן צז ס"ק ג). ואף שכאן יש מגע עם נוזלים, שבדרך כלל גורמים לפליטה ובליעה אף במגע מחוץ לקדרה (כמבואר ביו"ד צב, ה), מכל מקום כאן מחמת הוואקום אין אפשרות לפליטה ובליעה אף במגע עם נוזלים. וראה עוד במאמרם של הרב יאיר פרנק והרב דרור פיקסלר, בליעה ופליטה בכלים לאור תוצאות המבחן המדעי (תחומין לד עמ' 129–113), ובמאמרו של הרב יצחק דביר, בליעת כלים בימינו (אמונת עתיך 101).

³ כן יש להביא ראיה מכמה מקומות שאף שאין חשש של בליעה ופליטה, מכל מקום הזהירו הפוסקים שלא להשתמש שמא יבוא להשתמש באופן שיבוא לידי איסור. כך בדין קדרות הנוגעות זו בזו, שהובא בהערה הקודמת, שנתבאר שאין לחוש לפליטה ובליעה כתב בתשובות מיימוניות לספר קדושה סימן יח: "אחת של חלב ואחת של בשר ונוגעות זו בזו שתיהן מותרות בדיעבד". ומשמע שלכתחילה יש להיזהר שלא ייגעו. וכן עולה מדברי הרמ"א (יו"ד צב, ח), שלאחר שהביא דין קדרות הנוגעות זו בזו, כתב ש"לכתחילה יש להיזהר בכל זה". וכן נראה מדברי הט"ז (יו"ד סימן צז ס"ק ג), וכן כתב בפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סימן קה ס"ק כב): "ומכל מקום לכתחילה אין לעשות כן ליגע ב' קדירות חמות אפילו אין בהם תבשיל". ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סימן נד) האריך בזה, ראה שם. וברמ"א (יו"ד קכא, ה) כתב שאין להשתמש בכלי איסור בצונן בדרך קבע שמא יבוא להשתמש בחמין, וכן פסק הש"ך (יו"ד סימן צא ס"ק ג בסופו). וכן ראה ברמ"א (יו"ד צד, ה) שקדרה הבלועה מבשר ומחלב, אף שמעיקר הדין מותר לבשל בה שאר דברים, מכל מקום נהגו שלא להשתמש בה אף לשאר דברים (ועיין ש"ך יו"ד צג ס"ק ג).

וכן ראה דומה לכך וכמה טעמים נוספים במכתביהם של מו"ר הרב רבינוביץ, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב אשר וייס והרב רצון ערוסי שהובאו בסוף מאמרם של הרב יאיר פרנק והרב דרור פיקסלר (שם עמ' 126–127), וכן במאמרו של הרב יצחק דביר (שם הערה 94).

יש להעיר שבהקשר של בישול בשר וחלב בו זמנית יש מקום לחוש שגם אם אין החלב נבלע לשקית הבשר או להפך, מכל מקום יש פליטה – ולו מועטת – משתי השקיות גם יחד למים, והפליטות מתבשלות יחד, ואף שאין שותים מים אלה, מכל מקום בישול בשר וחלב אסור גם אם אינו נאכל. ואמנם אף הבישול אינו אסור כשהן הבשר והן החלב בטלים בשישים במים, וכל הגדרת בישול בשר בחלב היא שנותנים טעם זה בזה (כמבואר חולין קח ע"א "דרך בישול" וברש"י ד"ה אמר לי רבא; פלתי סימן פז ס"ק א), מכל מקום ודאי שכל החששות והטעמים לאיסור שייכים ביתר שאת בהקשר זה, שהרי לעניין איסור המאכל מבוסס החשש על האפשרות למכשול של פליטה ולאחריה בליעה של הטעם, ללא ביטול בשישים, ואילו כאן די בפליטה לבדה.

⁴ שהרי לבליעה ופליטה בכל מקרה אין חשש וכן אין לחשוש שיערבב ביניהם או יאכלם יחד כאשר אינו מחמם אותם ביחד. ואין לומר שיחשוש שמא ייפגם הוואקום, פעם על הבשרי ופעם על החלבי, או פעם על הכשר ופעם על הלא-כשר, שזהו דבר שאינו מצוי, ועוד שיש כאן כמה ספקות, ספק שמא ייפגם הוואקום כלל, ואף אם ייפגם שמא ייפגם באחד ולא בשני, ואף אם ייפגם בשניהם, אולי זה לא יהיה באותו יום, ובמקרה כזה אין לחוש. וראה בדומה לכך בשו"ת כתב סופר (יורה דעה סימן נד) שבמקום שאין חשש כלל לא לפליטה ובליעה ואף לא שיתיזו מזה לזה יש להתיר לכתחילה.

נחדד ונבאר שכיוון שהמאכלים נתונים באריזות אין זה כבישול של בשר וחלב בזה אחר זה באותו כלי (שאסור לכתחילה אף כשאין חשש של בליעה ופליטה, וכמובא לעיל מדברי כמה פוסקים בכמה הקשרים), אלא האריזות הנפרדות הן הכלים, והמכשיר אינו אלא כתנור שבתוכו הם נתונים, ואין איסור להשתמש לבשרי וחלבי באותו תנור אלא כשיש "זיעה" משניהם (וכשמשתמשים בשניהם יחד – אף כשיש "ריחא" בלבד), ואילו כאן, שהאריזות אטומות אף שהן מצויות הן בתוך מים, אין "זיעה" ואף לא "ריחא". לפיכך אין לאסור אלא את השימוש בשני הדברים יחד שיש בו יותר חששות ודומה יותר לנידונים שנאסרו בפירוש (לכתחילה) בדברי הפוסקים (כשתי קדרות הנוגעות זו בזו) ולא את השימוש בזה אחר זה.

⁵ הגמרא בעבודה זרה לט ע"א אומרת שחלב, בשר, יין ותכלת אסורים בחותם אחד (וצריכים שני חותמות), ואילו חילתית, מורייס, פת וגבינה מותרים בחותם אחד. וביאר הרשב"א (תורת הבית בית ד שער ב) שכל מה שיש בו חשש של איסור תורה צריך שני חותמות, ודייק הבית יוסף (יו"ד סימן קיח) שכן דעת הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יג, י). והר"ן (עבודה זרה טז ע"א בדפי הרי"ף) כתב בשם הירושלמי (שם ב, ג) שכל דבר שאיסורו מגופו אסור בחותם אחד, ומה שאיסורו הוא משום תערובת מותר בחותם אחד. העולה מהגמרא והראשונים הוא שהצורך בשני חותמות הוא להקשות את האפשרות של פתיחת החותם והחלפת המוצר, וכפי שכתב המאירי (עבודה זרה לא ע"א): "כלל הדברים כל שהבא ליגע צריך לטרוח בשני דברים הרי זה חותם בתוך חותם וכל שאינו צריך לטרוח אלא בדבר אחד אינו אלא חותם אחד". ונראה שזה מתקיים באריזות הוואקום, שכן אם יפתח את האריזה, יצטרך לסגור בוואקום באריזה חדשה ולהדביק עליה מדבקה, ונמצא שיש כאן שני חותמות. ועוד יש להעיר שמדברי הערוך השולחן (יו"ד סימן קיח סעיף כב) משמע שסימן מובהק דינו כחותם בתוך חותם. ולפי זה, אם הוואקום הוא מסוג מיוחד שניתן לעשות רק במפעל ויש קושי רב לפתוח אותו ולסגור מחדש, יהיה די בו לבד משום שדינו כסימן מובהק. וכן לגבי המדבקה, כיוון שמדובר במדבקה מיוחדת שצריכה להיות קריאה על ידי המכשיר, אם יש אכן קושי רב לייצר מדבקה כזו, די אף בה בלבד כדי שזה ייחשב סימן מובהק. ועל כל פנים בצירוף האריזה והמדבקה ודאי אין כל חשש.

⁶ ועיין גם בכרך זה בסימן יז (בעניין פנס שבת) שם סקרנו את דברי הפוסקים בנוגע לשימוש במכשירי חשמל בשבת.

⁷ על פי בירור עם החברה, מבחינה טכנית כיום אין אפשרות לכוון את המכשיר שיידלק או יכבה במועד מאוחר יותר, אך ייתכן שבהמשך הם יפתחו אפשרות כזאת. כמו כן, ניתן להציע לחבר את המכשיר לשעון שבת, ולהפעיל אותו מבעוד יום, ולכוון שהשעון שבת יכבה אותו בהמשך. יש להעיר שלפי פרסומי החברות העוסקות בכך, יתרונו של הבישול בטכניקת "סו וויד" הוא גם שבישול ממושך אינו פוגם מאומה במאכל, ולכן יכול הרוצה בכך להשתמש בטכניקה זו לכל סוגי המאכלים מערב יום טוב ולהותיר את המאכל באריזתו בתוך המים עד שעת האכילה, ללא צורך לחמם שוב ביום טוב וללא שאיכות המאכל תיפגם כפי שהיא נפגמת לעיתים בהותרת המאכל שעות רבות על האש או על הפלטה.

⁸ כמבואר בשלחן ערוך (או"ח רנג, ב) שעל גבי הכירה אסור לתת בשבת גם תבשיל יבש המבושל כל צרכו, ורק החזרה התירו בתנאים מסוימים. ורק במקום שאין הדרך לבשל בו התירו חימום בשבת, עיינו שלחן ערוך או"ח רנג, ה; שיח, ז-ח; שיח, טו.

⁹ ואין כאן משום גזרת שמא יחתה בגחלים שכן מדובר בחום יציב וקבוע ואין הדרך לשנות את הטמפרטורה במהלך החימום (ומה גם שדרך השינוי אינה "חיתוי", ויש פוסקים שנקטו שאפילו במכשירים שהדרך היא לשנות בהם את הטמפרטורה – מעיקר הדין אם אין השינוי נעשה בדרך של חיתוי, אין השימוש בהם בכלל גזרת חז"ל, ואין אנו מחדשים גזרות מדעתנו, עיין למשל יביע אומר חלק י או"ח סימן כו סוף אות א. ועיין עוד בכרך זה בתשובה בעניין שימוש בברז חשמלי בשבת, סימן טז הערה 3). וכן אין כאן משום גזרת הטמנה, שהרי עיקר כוונתו לחמם במים ואיטום הוואקום נועד רק לשמר על האוכל שלא יתערבב במים (תשובות והנהגות חלק א סימן ריג; וראו פסקי תשובות סימן רנח הערה 25 שכן דעת פוסקים נוספים).